החלטה בתיק בש"א 24293/07

המבקשים (הנתבעת וצד ג' מס' 1) מבקשים למחוק תצהירים ועדויות שהגישה המשיבה, שהן עדויות שמיעה או סברה פסולות בעניין מותו של המנוח מר שלום שטיינברג ז"ל, ולכן אינן קבילות.

כפי שטוענת המשיבה, לא לחלוטין ברור האם המבקשים עותרים למחיקת התצהירים במלואם, או בחלקם.

המשיבה טוענת בתגובתה, כי מטרת התצהירים היא הוכחת עצם אמירת הדברים, והם אינם מתיימרים להיות ראייה לאמיתות תוכנם, ולכן אין הצדקה להורות על מחיקתם.

כידוע, הכלל הוא שעד מעיד בבית המשפט על עובדות שקלט בעצמו, ואינו רשאי למסור בעדותו עובדות שהגיעו לידיעתו מפי השמועה, ולהעיד על אמיתות תוכנן.

הסיבה לכך היא, שהעד אינו יכול לערוב לאמיתות העובדות שאינן ידועות לו באופן אישי, אלא הגיעו אליו מפי השמועה, ואין דרך לעמתן בחקירתו הנגדית. מנגד, העד רשאי להעיד על עצם אמירת הדברים בפניו, כל עוד עצם האמירה רלוונטית לעניין הנדון, שכן העד יכול לערוב לעצם אמירת הדברים (י' קדמי, על הראיות, חלק ראשון, עמ' 481 - 482, והאסמכתאות המופיעות שם).

בענייננו, כבר בשלב המקדמי ביותר של ההליך, במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, העלתה המשיבה תהיות כאלה ואחרות בעניין נסיבות מותו של המנוח.

בהחלטה מיום 1/5/05 , בה התקבלה בקשת הרשות להתגונן, קבע כב' השופט שמואל ברוך: "מר שלום שטיינברג ז"ל (להלן: "המבוטח"), מי שהיה מנהלה והרוח החיה בעסקי המשיבה, הלך לעולמו בתקופת הביטוח (על כך אין חולק, אף שרמיזות מסויימות, רמיזות משוללות כל עיגון ראייתי, עלו בבקשה ובסיכומים, ביחס לנסיבות מותו-כנראה מהתאבדות-עד כדי רמיזה שהאיש עדיין חי!!! לא פחות ולא יותר".

אמנם, עמדה זו הובעה במסגרת החלטת ביניים שאינה מגבשת מעשה בית דין כלפי קביעות עתידיות בהמשך ההליך, אך אני מסכים עם העיקרון הניצב ביסודה, וסבור כי לאור טיבן של טענותיה העובדתיות של המשיבה בעניין, יש לבחון אותן באופן ספקני ומבלי להקל בקריטריונים הראייתים הרלוונטיים לקבילות התצהירים בהן הן נטענות.

במהלך הדיון מיום 30/11/06 התיחס ב"כ המבקשת מס' 1 לסדר הבאת הראיות ונטל ההוכחה, וטען כי הנטל להכחשת מקרה המוות מוטל על המשיבה. בעקבות כך, קבע כב' השופט ברוך כי סוגיית הנשיאה בנטל ההוכחה תידון בפסק הדין עצמו, וכן איפשר למבקשת מס' 1 להתייחס לראיות המשיבה, לאחר שאלה יוגשו.

ואכן, המבקשת מס' 1 הגישה תצהירי עדות ראשית ביום 24/1/07, המשיבה הגישה תצהירים מטעמה ביום 30/5/07, והמבקשת מס' 1 הגישה תצהירים נוספים ביום 13/11/07 (המבקש מס' 2 הגיש תצהירים ביום 9/12/07).

מכאן, כי ניתנה למבקשים ההזדמנות להשמיע את עמדתם העובדתית, ולנסות להפריך את עמדת המשיבה, בין היתר, לעניין נסיבות (או עצם) הפטירה.

עם זאת, אין משמעות הדבר שהתצהירים מטעם המשיבה, או חלקם, קבילים מבחינה ראייתית.

המשיבה הגישה שישה תצהירים מטעם שישה אנשים שונים, ונראה כי המבקשים יוצאים רק כנגד שניים מהם - תצהירו של מר רן מלכאי ותצהירו של מר אלון אייזנברג (תצהירים אלה צורפו גם כנספחים לתגובת המשיבה).

מר רן מלכאי, הינו חוקר פרטי, שעל פי הנטען, עמד "בראש צוות החקירה" שחקר את נסיבות מותו של המנוח. מר מלכאי טען בתצהירו, בין היתר, כי "הממצאים שעלו במסגרת החקירה המעמיקה והיסודית אשר בוצעה על ידי באופן אישי ועל ידי חוקרים נוספים ממשרדי שעל עבודתם פיקחתי, עוררו תמיהות רבות באשר לנסיבות מותו של שטיינברג, וביניהן עלתה השאלה האם המנוח אכן התאבד או שמא נרצח. לענין זה אני מפנה לתצהירו של מר אלון אייזנברג ממשרדי אשר מוגש לבית משפט זה בד בבד עם תצהירי זה...במסגרת החקירה התעורר, בין היתר, החשד כי שטיינברג שותף לתרגיל עוקץ כלפי הראל על מנת לקבל את תגמולי הפוליסה וכי כלל לא הלך לבית עולמו וכי הוא מסתתר מחוץ לגבולות ישראל. חשד זה התעורר, בין השאר, בעקבות פגישה שקיימתי באילת עם שני אברכים שעבדו, על פי טענתם, עם המנוח. לגרסתם, כפי שנמסרה לי, המנוח כלל לא מת ובקבר נטמנה גופה אחרת".

בהמשך הבהיר מר מלכאי, כי הוא לא הצליח לאמת או להפריך גירסה זו, והתייחס לפניותיו למשטרת ישראל לצורך בדיקת תהיותיו בעניין נסיבות ההתאבדות. 

תהיות אלה נובעות מממצאי חקירה שנערכה מטעם מר מלכאי עצמו, ומניסיונו לבררן עם משטרת ישראל ועם גורמים נוספים המעורבים, ולכן אין הצדקה לפסול את קבילותו של התצהיר באופן מוחלט.

מנגד, כמובן שאין לקבל כהנחת יסוד את אמיתות תוכנם של דברים שנמסרו למר מלכאי במסגרת החקירה, מטעם גורמים במשטרה או מטעם אותם אברכים שעבדו עם המנוח, ודברים אלה קבילים רק כראייה לעצם אמירתם (כפי שהמשיבה עצמה טוענת בתגובתה).

בתצהירו של מר אלון אייזנברג הועלתה אותה תהייה בדיוק - האם המנוח התאבד, נרצח או שמא הוא עדיין חי ומסתתר מחוץ לישראל. מר אייזנברג פירט את הרקע העובדתי הניצב ביסוד ההליך, כפי שנודע לו במהלך החקירה, ותיאר את הגורמים השונים עימם נפגש - אנשי מד"א וצוותי הצלה שהגיעו למקום האירוע, מר מאיר שטיינברג (אחיו של המנוח), עובדי המבקשת מס' 1 ומר ישראל רבינוביץ', שמצא את גופת המנוח, והותיר אצל מר אייזנברג רושם בלתי אמין.

מר אייזנברג העלה מספר הערכות שנלמדו מהעדויות והממצאים שאסף, ונוגעות לנסיבות ההתאבדות ואופן ביצועה.